כרכבי נ' חוגלה-קימברלי שיווק בע"מ ואח'

החלטה

המשיבה הגישה נגד המבקשות (בהתאמה, "חוגלה" ו"אשפלסט") בקשה לאישור תובענה ייצוגית ("בקשת האישור"). בבקשת האישור נטען כי חוגלה מייצרת ומשווקת מוצרים לשוק הביתי, ובין השאר גם מוצרי עזר למטבח הנמכרים תחת המותג "ניקול" ובהם שקיות אשפה מתכלות המיוצרות על ידי אשפלסט ("המוצרים"). עוד נטען כי התברר למשיבה שבניגוד לכיתוב על אריזות החיסכון של המוצרים, מכילות אריזות אלה כמות מוצרים קטנה מן הנאמר בכיתוב שעל אריזת החיסכון.

הבקשה הנוכחית היא בקשתה של אשפלסט – בהסכמת חוגלה – למחוק את בקשת האישור ככל שהיא מכוונת כלפיה. בבקשה, שהוגשה בחתימת באי כוח אשפלסט וחוגלה, נאמר שמבלי להודות בטענה כלשהי מטענות המבקשת, הסכימה חוגלה למחיקת בקשת האישור נגד אשפלסט ולקבלת כל אחריות שתיקבע – אם וככל שתיקבע כזו – בבקשת האישור ובתובענה, אם תאושר כייצוגית. חוגלה אישרה גם שהיא לא תטען לאחריות אשפלסט בכל עניין הנוגע לבקשת האישור או לתובענה.

המשיבה (המבקשת בבקשת האישור) מתנגדת לבקשה, ועיקר טענותיה הן שההסכמה בין חוגלה לבין אשפלסט אינה יכולה לאיין את טענותיה של המשיבה כלפי אשפלסט הנטענות בבקשת האישור, ואינה יכולה לשמש תחליף לשיקול דעתו של בית המשפט בקביעת חבותה של אשפלסט, וכי מכל מקום, אשפלסט היא בעל דין דרוש ונכון על מנת שניתן יהיה לפסוק ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בבקשת האישור ובתובענה. נטען גם שאשפלסט היא היצרן של המוצרים, וככזו היא נושאת באחריות לכל מעשה או מחדל בנוגע לסימון על גבי אריזותיהם. עוד נטען כי על פי ההלכה הפסוקה, סילוק על הסף של בקשה לאישור הוא סעד שיינתן רק במקרים חריגים וקיצוניים, שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום.

שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת בקשת האישור כנגד אשפלסט.

בתובענה שהגישה המשיבה, ושאותה ביקשה לאשר כייצוגית, היא תובעת פיצוי כספי מכוח שלוש עילות חלופיות, היינו, עילה מכוח חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 ("חוק הגנת הצרכן"), עילה חוזית ועילת עשיית עושר ולא במשפט. לבד מהפיצוי הכספי לא ביקשה המשיבה סעד אחר, ובנסיבות אלה, כאשר אין בפי המשיבה טענה מבוררת בדבר ההצדקה לקיים את ההליך הן כנגד אשפלסט והן כנגד חוגלה, לא ניתן להבין את התנגדותה למחיקת ההליך נגד אשפלסט. באין טענה, קל וחומר ראיה, שלחוגלה אין כושר פירעון כדי הסכום שייפסק, אם וככל שייפסק, לטובת חברי הקבוצה במקרה של אישור התובענה כייצוגית וקבלת התובענה, קשה להבין את עמדתה של המשיבה, ולכן ראיתי לדחות את טענותיה. בקשר לכך אזכיר כי בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 נקבע שאחת מתכליותיו היא "ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות". הסכמתה של חוגלה לקבל על עצמה כל אחריות וכל חבות שייקבעו, אם וככל שייקבעו, ביחס לאשפלסט מקדמת את התכלית האמורה, ואילו עמדתה של המשיבה מנוגדת לה לחלוטין ולכן אין לקבלה.

אוסיף עוד שלפי הגדרת עוסק בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן ניתן לראות גם באשפלסט משום עוסק ולפי סעיף 31 של אותו חוק דינו של מעשה או מחדל של עוסק כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש)("הפקודה") , אולם כאשר חוגלה הסכימה לקבל על עצמה את אחריותה של אשפלסט, אם וככל שתיקבע כזו, אין כל רבותא בניהול ההליך נגד שתי נתבעות, ובמיוחד כך כאשר מושכלות ראשונים הם שאין המשיבה – וכמותה חברי הקבוצה – יכולים להיפרע את נזקם אלא פעם אחת (סעיף 77(א) לפקודה, וראו גם ע"א 532/77 שירטו נ' קוקואשוילי פ"ד לב (1) 645 (1978)).

גם ההלכה שנפסקה ברע"א 8268/96 דן רייכרט נ' משה שמש , פ"ד נה (5) 276 (2001) שלפיה סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית הוא סעד שיינתן רק במקרים חריגים וקיצוניים, אינה יכולה לסייע למשיבה. הגיונה של אותה הלכה הוא שכאשר סילוק על הסף מביא לסיומו של ההליך, יש לנקוט משנה זהירות ולהקפיד שלא תקופח זכותו של מבקש האישור להביא את דברו בפני בית המשפט. אלא שזה איננו המקרה, שכן כנטען על ידי אשפלסט – ומקובל על חוגלה – מחיקת הבקשה נגד אשפלסט אינה מביאה לסיומו של ההליך ולכן אינה גורעת מזכות כלשהי של המשיבה.

לתוצאה כזו יש תמיכה גם בהיבט של סדרי הדין. המשיבה טענה, על יסוד תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ("התקנות"), שאשפלסט היא בעל דין נכון ונוכחותה דרושה על מנת לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה. לדעתי טענה זו, שנטענה בעלמא וללא כל אסמכתא לתמוך בה, היא חסרת יסוד. כבר נפסק שעל פי פירושה הנכון של תקנה 24 לתקנות, הוספת בעל דין או מחיקתו תיעשה רק כשהדבר דרוש על מנת "לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת לבירור" (ההדגשה הוספה, א"ק) (ע"א 203/77 חברת זמיר, קבלנות כללית בע"מ נ' החברה לבנין, פ"ד לב (1) 059 (1977)). ייתכן, ואין צורך לפסוק בכך, שאם הייתה נוצרת חזית טיעון בין חוגלה לבין אשפלסט, כאשר כל אחת מהן הייתה מבקשת לגלגל את האחריות על אל האחרת, כי אז היה מקום לקבוע שכל אחת מהן היא בעל דין דרוש ונכון כאמור בתקנה 24. אלא שכאמור לא זו בלבד שזה איננו המקרה, אלא ההפך הוא הנכון. חוגלה הצטרפה לבקשת אשפלסט ואישרה שתישא בכל אחריות שתיוחס לאשפלסט אם וככל שאחריות כזו תיקבע, ודי בכך כדי לקבוע שאשפלסט איננה בעל דין נחוץ וניתן למחוק את התובענה ואת בקשת האישור כלפיה.

סיכומו של דבר, בכפוף להסכמתה של חוגלה לקבל על עצמה את אחריות אשפלסט, אם וככל שתיקבע כזו, אני מורה על מחיקת התובענה ובקשת האישור כנגד אשפלסט.

המשיבה תשלם לאשפלסט שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

מאירה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: